הגיע הזמן להציג כמה עובדות חשובות שנשים רבות אחרות כבר יודעות
1 – אופנה צנועה מידות גדולות – לא מה שחשבת
כשאומרים אופנה צנועה מידות גדולות, הטייפקאסט הראשון שעולה הוא אישה חרדית/ דתית בשנות ה 50 לחייה.
כזו שלא מצליחה לרדת במשקל אחרי מספר מרובה של הריונות.
אז זהו שממש ממש לא!
זו יכולה להיות אישה דתיה בשנות ה 30 לחייה או נערה בת 17 מסורתית.
אפילו אישה בשנות ה 20 בלי זיקה לדת שאוהבת פשוט את הסטייל הזה.
נכלול גם את אלו שבהריון, או אחרי כמה לידות שמתקשות לרדת במשקל, נשים חילוניות שמנות שמחפשות לבוש צנוע כדי להסתיר חלקים מסויימים בגופן ועוד.
אם עלה לכן לראשונה בראש הדמות הראשונה שהצגתי, זה רק מוכיח מה שענקי האופנה חושבים על הנישה הזו.
הם מפמפים שהיא אולד סקול חסר צבע וצורה. נישה לנשים שלא מעניין אותן אופנה ולא מגיע להן מחשבה נוספת ביצירת בגדים בשבילן.
2 – האתגרים שהובילו לצמיחת הנישה
עד לפני כמה שנים, נשים מלאות בלי קשר לדת , חוו קושי מטורף במציאת בגדים אופנתיים, נוחים וכיפיים שיחמיאו להן, כי הן לא נחשבות במיינסטרים, מי כן? חברותינו הרזות שלהן מגיע בגדים בסטייל שמתחלפים כל עונה, בגדים בגזרות ובצבעים והדפסים מגניבים.
תופעה לא פחות ידועה היא הקטנת המידות . תופעה שפוגעת גם באלו שמדדי הבריאות מגדירים אותן כנשים במשקל תקין. הקטנת המידות היא תופעה בה מותגי הענק מחליטים שמצמצמים את ההיקף באותה מידה. לנשים ואפילו אצל נערות נוצרת אשליה שהן צריכות מידה גדולה יותר ונכנסות ללופ של דיאטה רצחנית ודיכאון מבלי להבין שרימו אותן.
בשנים האחרונות אנחנו רואים את מגמת ה Body positive פורצת ועולה. עלייתה גורמת לכמה וכמה חברות להוציא קווי אופנה מיוחדים למידות גדולות, שהם בעצם העתק של מה שמוכרים באותה חנות ביותר גדול. כמובן שמספר הדגמים שמייצרים בגדול יותר הוא מצומצם יחסית לדגמים באותו ליין. זאת אומרת שכן יש מידות גדולות, אבל לא צנועות ולעתים בהעתקת הגזרות יוצא שהן לא באמת מחמיאות לגוף המלא יותר.
באשר לנישה שלנו מותגי האופנה בעיקר בארץ נחלקים לשניים, חנויות עם בגדים צנועים ועוד וחנויות במידות גדולות ומה בעצם הפתרון בחנויות האלה? או שאת במקרה מוצאת מידה גדולה בחנות הצנועה או שבמקרה תמצאי דגמים צנועים בחנויות המידות הגדולות. מעטות החנויות שחורטות על דגלן 'צניעות במידות גדולות' ועוד אדבר על אותן חנויות בהמשך בפתרונות למציאת בגדים.
עוד משהו שחנויות בדרך כלל עושות, וזה לא קורה רק בחנויות צנועות, אלא גם בחנות רגילה שאת קצת מעבר למידה 'הכי גדולה', שולחים אותך למחלקת הריון. בחיי, מספר הפעמים שהפנו אותי למחלקת הריון עוד כשהייתי רווקה, ולא רוצה לחשוב מה התחושה כשזה נאמר לאישה נשואה ללא ילדים. למה אני כאישה שמנה צריכה להיות 'משויכת' לקטגוריית הריון, וגם אם כן יש לי בטן גדולה, מחלקת הריון לא פותרת לי בעיות של ידיים מלאות או ירכיים מלאות במקרה של מכנסיים או גרביונים. ולא מעטים אלו שמכניסים את הנשים המלאות לאותה קטגוריה עם ההריוניות
3 – אופנה צנועה במידות גדולות – Body positive וצניעות?
Body positive, המילה הנשמעת ביותר בשנים האחרונות בעולם, ומתחיל להשפיע גם עולם האופנה. בלייק לייבלי הכוכבת המהממת העידה אפילו לאחרונה שלא נמצא מידות "אנושיות" אצל מעצבי הקוטור הגדולים אבל מאות מותגים התחילו להעלות את סקאלת המידות מעל 42 ו46 וחלקם גם הגיעו גם למידות 52 ומעלה. המילה הזו הגדולה 'Body positive' היא שם גדול לאהבת הגוף שלנו. לא רק לנשים מלאות, אלא לכל אדם שהוא לא הברבי והקן של עולם האופנה. אנשים כהי עור או קטועי איברים או מתניידים על כיסא גלגלים, אנשים עם פיגמנטציה שונה ועוד. באמת אפילו דלתא החליטו לקחת פרזנטורית מהממת על כיסא גלגלים ולפרסם אותה בשלטי החוצות באיילון.
בשנים האחרונות החברה וגם אנשים מבינים שכדי להרגיש טוב אנשים צריכים לאהוב את עצמם. מה קורה שאישה לא תואמת למודל היופי שהחברה מעריצה? וכך עלה לתודעה מושג אהבת הגוף שגרם להרבה חברות להכיל את מגוון האנשים שקיים בעולם, והביאה הרבה מותגי אופנה לייצר את אותם בגדים גם במידות גדולות. אך מה קורה, שהמיינסטרים של הבגדים הוא לא צנוע, נשים הולכות עם גופיות ומכנסונים, כמה שיותר חשוף יותר טוב. באמת שהשינוי מבורך, שגם לנו כשמנות מגיע ללבוש כל דבר שנרצה. ובהחלט מפרגנת לכמה סטייליסטיות, דוגמניות ושחקניות שנותנות את הבמה ליופי של המידות הגדולות, כמו מירב תיתה עשוש, דנה עמיר, ושני קליין המהממות ועוד רבות שהיריעה קצרה מלהכיל.
אבל מה אם 'חלילה וחס' יש אישה שרוצה לשמור על צניעותה?
המוטו של אהבת הגוף הוא עניין מנטלי בעיקר, אך הרבה נשים לוקחות אותו גם למובן הפיזי, אם אני אוהבת את הגוף שלי זה אומר שאני צריכה להראות את זה לעולם, בעיקר בזה שאני אלך עם מכנסון או ביקיני גם בעודף משקל. הרבה נשים חושבות שצניעות ואהבת הגוף מתנגשים. אז זהו שלא, העובדה שאני אוהבת את הגוף שלי, על אף המשקל הגבוה שלו, לא בהכרח מחייבת להראות לעולם כל פיסה בגופי. אני יכולה לשלב בין שני הדברים. קודם כל בכך שאני אוהב את הגוף שלי מבחינה מנטלית ורגשית, לחשוב תמיד מחשבות חיוביות על הגוף, ואם כן עסקנו במובן הפיזי אופנתי, ללבוש בגדים שמחמיאים לגוף זה גם סוג של אהבה עצמית, ללבוש צבעים שמחמיאים, הדפסים שמחמיאים וגזרות שנותנות לגוף את הנוחות והשיק בו זמנית ובד בבד לשמור גם על הצניעות, זה לא תמיד פשוט אבל בהחלט אפשרי.
4 – דת וסטייל
כשהייתי צעירה והייתי מטיילת קצת באיזורים של דתיים, ירושלים ובני ברק, הרחובות היו מפוצצים בגברים, מעטות הנשים שראיתי ברחוב, וגם אלה שראיתי תמיד לבשו שחור, אפור או כחול כהה ממש. עם הזמן אפילו בתהליך החזרה שלי בתשובה נוכחתי לדעת, לשמחתי, שלא כל הדתיות לובשות רק שחור. הבנתי שיש חלוקה לפי מגזרים וגם באלו שמחמירים, לא לובשים רק שחור. כשהתחלתי להקפיד יותר בצניעות הבנתי שבהחלט אפשר להתלבש צנוע ובסטייל. ויש הרבה סטייליסטיות דתיות שיוכיחו את זה, ברוריה ברטלר ודוכסית המקסימות, שיודעות שגורמות לצניעות לכבוש גם את העולם חילוני.
אז מה בעצם לצניעות ולסטייל? הגבלות הצניעות כשמסתכלים טוב, לא מאוד מסבכות את הלבוש, מפתח צוואר שלא עובר את עצמות הבריח (בין הצוואר לכתפיים), שרוולים עד למרפק, וחצאית או שמלה שעוברת מעט את הברך. במגזרים שונים יש פולמוס על אורך החצאית, מעט מעל הברך או בדיוק, ויש כאלה שגם אוסרים חצאיות שמגיעות לקרסול, כי זה לא מכבד.
חוץ מהגבלות האורכים יש עניין של צבעים, נכון כל הצבעים מותרים פרט לאדום. אדום הוא סמל של תשוקה ואהבה והוא מושך מאוד את העין, ולכן כמעט ולא תראו אישה דתיה או חרדית שתלך עם שמלה אדומה, אולי בורדו או חמרה אבל אדומה ממש פחות. למרות שבהחלט יש שילובים עדינים של אדום בביגוד בחלק מהמגזרים. בנוסף, יש גם עניין של הדפסים, לא שמעתי על המון הדפסים שהם אסורים. כן יש הדפסים שלא מקובלים בחלק מהמגזרים בעיקר שמדובר בהדפסים של חיות. וכן אני מדברת על מנוחש, הדפס זברה, ג'ירפה וכמובן אהובנו המנומר.
חוץ מצבעים והדפסים בחלק מהמגזרים יש איסור על לבישת בדים מסויימים, ישנם מגזרים שהרבנים שלהם דורשים לבישה של כותנה בלבד, ואני אסביר. יש הנחה של רבנים שבדים כמו ויסקוזה וסימפוניה נצמדים לגוף וחושפים את המתאר של איברי הגוף. אבל יש רבים שמתירים את הבדים האלה אך הם סומכים על חינוך הנשים בילדותן שלא יקנו בגד שמאוד צמוד להן. מה שכן חשוב לזכור שבגדים שעשויים 100% כותנה הם לרוב פחות גמישים ולא תמיד נוחים וקלילים לנשים במידות גדולות ולכן צריך בכל זאת למצוא את דרך האמצע. לא חסרות סטייליסטיות גם במידות הגדולות שיוכיחו שהמשקל הוא תכונה זניחה שלא משפיעה על השיק. ממליצה בחום על כמה סטייליסטיות שאני מכירה באופן אישי, הדר קלפוס, ציפי גולדשטיין ודבורה גולן
5 – הפתרונות לאופנה צנועה במידות גדולות בעבר
נניח ופתרנו את רוב האתגרים המנטליים הכלליים של האופנה הצנועה במידות הגדולות, איך מתייחסים לנושא של אהבת הגוף, איך אפשר ללבוש צנוע בצורה שיקית, אבל נותרה שאלה גדולה מאוד, איפה מוצאים את הבגדים עצמם. בנישה החביבה שלנו יש כמה פתרונות שאני אדבר עליהם ממש עכשיו חלק מהפתרונות מוכרים וחלק אולי אחדש.
אז הפתרון הראשון שהוא הכי קל ומהיר – הצטיידות בחורף. אם תשאלי את הנמלה החרוצה היא תגיד לך להצטייד כל הקיץ כדי שבחורף הקר לא תצטרכי לכתת רגלייך. הפתרון שלנו אומר בדיוק את ההפך. קני בגדים רק בחורף, ממילא השרוולים ארוכים, החצאיות לפחות באורך הברך. העיצובים נועדו שלא יהיה קר ופתח הצוואר יחסית סגור יותר כדי שלא נתקרר. הבעיה הכי גדולה של הרעיון הזה היא העובי של הבדים. עם כמה שבישראל חם, הבדים שמייצרים מהם בגדים בחורף הם חמים, ולעתים גם סריגיים. באופן אישי לא מכירה אף אחת שיהיה לה אומץ לצאת עם גולף סריגי בחום יולי אוגוסט. אם את מרגישה שאת יכולה לעמוד בזה, שמחה שנתתי לך אופציה.
הפתרון השני, שקצת יותר ריאלי מבגדי חורף, ונפוץ מאוד בעולם הדתי-חרדי: גיור בגדים. באמצעות בגדי בסיס, חצאית, חולצה ואפילו שמלת בסיס, וכל זה בשילוב עם בגד פחות צנוע. יש נשים שיראו בזה סטייל של ממש, אבל יש נשים שימצאו באופנה הזו שתי בעיות עיקריות. אחת – יותר מדי שכבות, את עשויה למצוא את עצמך שוב בחום יולי-אוגוסט עם 3 שכבות של ביגוד, ממש לא נעים. השנייה – תאימות – חולצות בסיס מגיעות בהרבה צבעים, כשמדובר במידות הקטנות, אבל למידות הגדולות, מעטות האפשרויות. גם אם תקלעי בדיוק לגוון או תמצאי גוון שמשתלב יפה, מה שפחות משתלב זה הבדלי הבדים והמרקמים. איבוד סטייל וטעם חמוץ בפה. לכן פרצה מחאה לא קטנה, מחאת הבסיס. מחאה מאוד גדולה שהובילה מהפך בעולם האופנה הצנועה. לחצי כאן לקריאה נוספת על המחאה.
עוד פתרון שהיה נפוץ בעבר וקיים גם היום, תפירה אישית. מי שזקוקה למידה גדולה ובשום אופן לא מוכנה לוותר על סטייל, הולכת לתופרת אישית ומוציאה עשרות אלפי שקלים (אם לא מאות) על בניית מלתחה חדשה כל תקופה. הבדים יוקרתיים ואיכותיים, כמות הבד גדולה ושעות העבודה של התופרת, יוצרים יחד השקעה בכלל לא קטנה.
6 – הפתרונות לאופנה צנועה במידות גדולות היום
אבל לא לכולן הפתרונות האלה רלוונטיים ולכן הרבה פונות לרשתות האופנה החוצניקיות, SHEIN, ASOS, NEXT.
כן עם כל שלטי האזהרות בבני ברק נגד האינטרנט השטני, גם חסידות גור מזמינות מ NEXT. הבעיה עם חברות החוץ האלה פשוטה. מחיר מבצע "30 שקל" שמחזיק בדרך כלל לכביסה אחת או שתיים ולאחריהן נזרק או הופך לסמרטוט אקונומיקה. ככה את קונה עשרות פריטים בשנה שהבעיות העיקריות בהן היא לא רק איכות הבדים, אלא גם איכות התפירה. בגדים נפרמים על ימין ועל שמאל וברמה שגם לא שווה לתקן, כי יש עשרות חדשים באותו מחיר.
פתרון אחר, שאם כבר רוצים לקנות משהו שיחזיק מעמד במידות האלה היא להסתובב ברבי עקיבא, בני ברק או גאולה בירושלים ואפילו במדרחוב של צפת. לכתת רגליים ולמצוא חנויות של מידות גדולות, שקיימות כבר כמה שנים טובות. גם אז עיצוב הבגדים לדעתי מצריך שילוב עם פריטים נוספים שיקפיצו אותו. פיתרון נהדר ללוקים מתחלפים עם פריטים משלימים צבעוניים אחרים. המובילה בין החנויות האלה לטעמי היא חיותה בלארג', שקיימים לה כמה סניפים בארץ, בהחלט מומלצת והיא גם מעצבת למידות גדולות עד מידה 60. לא ניתן להזמין אונליין, רק לגשת לחנות, מכמה פעמים שקניתי ממליצה על שירות אדיב ומקסים.
מעצבות אופנה חדשות – "הדור החדש".
כמעט ה"אליטה" של האופנה הצנועה, יש עלייה במעצבות דתיות בתקופה האחרונה. ביניהן ניתן למצוא את שיראל אברהמי, רעות אברהם, הדס ועוד המון אחרות עם מלאי פשוט מקסים של שמלות, הבעיה היחידה היא המידה. חלק מהמעצבות אף מתהדרות בהגעה שלהן למידות גדולות (עד 46) או מייצרות "בגדי הריון שיכולים להתאים". מעטות באמת חושבות על קהל הנשים המלאות למשל עד 50-52, כמו אורית שוהם רביד המהממת שהקימה את בלאש, או עדי שרעבי המקסימה. בהחלט הן נותנות פתרון לחלק לא קטן מקהל המידות הגדולות, אבל גם שם לא תמיד בדיוק מוקפדעניין אורכים ופתחי צוואר וצריך למצוא את הדגם המתאים בטעם הייחודי שלך.
אבל נגיד קחי אותי כדוגמא במידה הגדולה יחסית, 54, מישהי שרוצה שמלות צבעוניות, במידה שלי, בגדרי ההלכה שאני בוחרת, בהדפסים. כן גם לי יש טעם אישי ולא תמיד קולעת לשמלות שכמעט מתאימות לי אצל מעצבות אחרות. אז גם אני הצטרפתי לשורת המעצבות וייחדתי את הבוטיק שלי למידות הגדולות בלבד. אנחנו לא רק הסוף של הסקאלה בחנויות מיינסטרים, מגיע לנו משהו משלנו, שיבינו מה מחמיא לגוף שלנו. אני מאמינה שדרכי בנישת האופנה הצנועה במידות הגדולות ממשיכה ומתפתחת. דה רוטשילד סיקרו את הבוטיק שלי די באריכות אבל גם ניתן לצפות בערוץ היוטיוב של הבוטיק, עם סרטוני היכרות, וסרטוני אופנה ובהחלט מוזמנות לעקוב אחרי באינסטגרם.
